הרי יהיה זה מעשה כמעט בלתי אפשרי לבעל מקצוע מתחום מחלות הנפש לאפיין באופן סדור מדינה, באותה דרך כפי שהוא מאפיין פציינט, אבל מצד שני, זאת אומרת אם לא ננסה בתחילה לאפיין פציינט כמדינה, או מדינה כפציינט, ונתחיל דווקא ממה שידוע בספרות המקצועית על מחלות וחולים (כפי שהם מוגדרים על ידי הממסד הרפואי), ורק אז נגיע לפציינט, למדינה, נדמה שניתן למצוא הקבלות, מסוימות - ואין בכך כל פסול לנסות - כי הרי אם נצליח, ותמצא המדינה חולה, הרי שזקוקה היא לטיפול (והרי היא בעצמה מחייבת חולים לקבל טיפול, אף כנגד רצונם לעיתים), אך אם נמצאנה בריאה בנפשה, הרי שתוצאה כזאת עלולה להשפיע עלינו לטובה בבואנו להחליט החלטות לגבי עתידה ועתידינו (כפי שמדינה דמוקרטית מדינתינו, ושותפים אנו במידה מסוימת לבחירותיה), ואף להסב לנו נחת, "נחת של סתם" - הרי אין לו לאזרח הרגשה טובה יותר מאשר הידיעה שהמדינה שהוא אזרחה שפויה ומאוזנת היא, והוא נתון בידי טובים וראויים, אבל כדאי שנתקדם.
אז על אילו הקבלות מדובר, ובכן, כאמור, הקבלות מסוימות, חלקיות, והן חלקיות מכמה סיבות, אבל לו רק, לפני כל יתר סיבות, בגלל העובדה שהמדינה אינה גוף הומוגני, וחיים בה המוני אדם, שלפחות חלק מהם שונה מחלקים אחרים, ולפי אותו קו מחשבה הרי שבמידה כזאת או אחרת כל אחד מאזרחיה אף שונה מכל אחד אחר, אבל לא לכך הכוונה, הכוונה היא להבדל בין קבוצת האזרחים שעומדים מאחורי מדינתם ותומכים בה, ואלו שאינם, אלו שאף מרגישים שהם שייכים לה רק בעל כורחם, אלו שלא מזדהים עימה, שמרגישים אף שמדינתם זרה להם, ואף אלו שמרגישים מאויימים על ידי דעותיה ומעשיה, שמתוקף שייכותם כאזרחים נעשים גם בשמם, אך אין בידנו אפשרות אחרת לצורך נסיון זה מלבד האפשרות לאפיין את המדינה כמדינת חלק מאזרחיה, אותו חלק שמסכים עימה, אותו חלק שמרגיש שהיא מייצגת אותו, אותו חלק שמאמין שדרכה מקובלת, עליו, ובכלל, אותו חלק שגאה בהיותו בן המדינה, "בן מבניה", אך אולי אין בחלוקה זאת ממש ואין היא ברת תוקף כלל לצורך ענייננו, ומדינתינו אינה שייכת לאותו חלק ולאותם "מחליטים זמניים" פחות מאשר לחלקה האחר, זה שהחלטותיה ומעשיה נכפים עליו בעל כורח, באמת קשה להגיד.
אבל לפני שנפנה לספרים ולהגדרות, אולי כדאי שניתן דעתינו לעוד עניין חשוב - מי יחליט, או מי המחליט. הרי אם בחיי יום יום, בחיי אזרחים, חולים או בריאים, ועל אף שהעניין נתון לשיקולי דעת מומחים, שאמנם משנים דעתם בעקבות התיאוריה מדי זמן, עדיין ימצא שטועים הם לעיתים, ואף מפאת עייפות, ומבלי שנתכוונו לכך כלל, או שטועים ודווקא משיקולים ענייניים, מבוססים, ואף מדעית, "הסטטיסטיקה של הטעות", עדיין ימצא מחליט, ימצא לו פוסק, כזה שיכריע אם בריא האזרח שמא חולה הוא, ואף חייב באשפוז (ומבלי אפשרות לוותר), אך איך נחליט לגבי בריאות מדינה, ומי בעניינה הפוסק?. ובכן זה דווקא די קל, כי אם בענייני אזרחים יפסקו (ויטעו לעיתים) המומחים - לכל עניין ועניין מומחה משלו - בענייני מדינה פוסקת היסטוריה, והיא מכריעה, וכל שדרוש לה הוא זמן, קצת או הרבה.
וכך נמצא, שעל שאלות של שפיות או חוסרה, כגון האם מבינה המדינה היכן היא נמצאת, או שלוקה היא בהתמצאותה, או האם נפגע בצורה חמורה שיקול דעתה, והאם כלל סובלת היא (וכאן מחויבים נהיה להוסיף רק איזה מחלקיה הוא הסובל), שמא לא פקדוה אט אט מחשבות שווא, שעלולות להדמות לאדם הסביר אף סדורות והגיוניות, או שחלילה נמצא בה חוסר תיאום בין כוונות למעשים וביצוע, ואולי חולמת המדינה בהקיץ, בלי משים, אך מאמינה שחלומות בהקיץ מציאות המה, ואף עוד ועוד, ועל כל אלה, נוכל לדעת בוודאות רק לאחור, במבחן התוצאה, על כל זאת תפסוק רק היסטוריה.
ואף שנסיונינו נדמה שכלל אינו מתקדם, כפי שבמידה כנה כה יחלנו, וכל זאת רק מפאת תקלות קלות אך אף שאר סיבוכין, עדיין אפשר לקשור לו דעה, של גדולים, גם מבלי להחליט אם חולה המדינה או כליל של שפיות, כי אף אם ימצא שבריאה המדינה בנפשה עדיין גורמת היא במעשיה עוול, ו"עדיפה תמיד האנושיות על ההגיון" (ברטראנד ראסל).
אז על אילו הקבלות מדובר, ובכן, כאמור, הקבלות מסוימות, חלקיות, והן חלקיות מכמה סיבות, אבל לו רק, לפני כל יתר סיבות, בגלל העובדה שהמדינה אינה גוף הומוגני, וחיים בה המוני אדם, שלפחות חלק מהם שונה מחלקים אחרים, ולפי אותו קו מחשבה הרי שבמידה כזאת או אחרת כל אחד מאזרחיה אף שונה מכל אחד אחר, אבל לא לכך הכוונה, הכוונה היא להבדל בין קבוצת האזרחים שעומדים מאחורי מדינתם ותומכים בה, ואלו שאינם, אלו שאף מרגישים שהם שייכים לה רק בעל כורחם, אלו שלא מזדהים עימה, שמרגישים אף שמדינתם זרה להם, ואף אלו שמרגישים מאויימים על ידי דעותיה ומעשיה, שמתוקף שייכותם כאזרחים נעשים גם בשמם, אך אין בידנו אפשרות אחרת לצורך נסיון זה מלבד האפשרות לאפיין את המדינה כמדינת חלק מאזרחיה, אותו חלק שמסכים עימה, אותו חלק שמרגיש שהיא מייצגת אותו, אותו חלק שמאמין שדרכה מקובלת, עליו, ובכלל, אותו חלק שגאה בהיותו בן המדינה, "בן מבניה", אך אולי אין בחלוקה זאת ממש ואין היא ברת תוקף כלל לצורך ענייננו, ומדינתינו אינה שייכת לאותו חלק ולאותם "מחליטים זמניים" פחות מאשר לחלקה האחר, זה שהחלטותיה ומעשיה נכפים עליו בעל כורח, באמת קשה להגיד.
אבל לפני שנפנה לספרים ולהגדרות, אולי כדאי שניתן דעתינו לעוד עניין חשוב - מי יחליט, או מי המחליט. הרי אם בחיי יום יום, בחיי אזרחים, חולים או בריאים, ועל אף שהעניין נתון לשיקולי דעת מומחים, שאמנם משנים דעתם בעקבות התיאוריה מדי זמן, עדיין ימצא שטועים הם לעיתים, ואף מפאת עייפות, ומבלי שנתכוונו לכך כלל, או שטועים ודווקא משיקולים ענייניים, מבוססים, ואף מדעית, "הסטטיסטיקה של הטעות", עדיין ימצא מחליט, ימצא לו פוסק, כזה שיכריע אם בריא האזרח שמא חולה הוא, ואף חייב באשפוז (ומבלי אפשרות לוותר), אך איך נחליט לגבי בריאות מדינה, ומי בעניינה הפוסק?. ובכן זה דווקא די קל, כי אם בענייני אזרחים יפסקו (ויטעו לעיתים) המומחים - לכל עניין ועניין מומחה משלו - בענייני מדינה פוסקת היסטוריה, והיא מכריעה, וכל שדרוש לה הוא זמן, קצת או הרבה.
וכך נמצא, שעל שאלות של שפיות או חוסרה, כגון האם מבינה המדינה היכן היא נמצאת, או שלוקה היא בהתמצאותה, או האם נפגע בצורה חמורה שיקול דעתה, והאם כלל סובלת היא (וכאן מחויבים נהיה להוסיף רק איזה מחלקיה הוא הסובל), שמא לא פקדוה אט אט מחשבות שווא, שעלולות להדמות לאדם הסביר אף סדורות והגיוניות, או שחלילה נמצא בה חוסר תיאום בין כוונות למעשים וביצוע, ואולי חולמת המדינה בהקיץ, בלי משים, אך מאמינה שחלומות בהקיץ מציאות המה, ואף עוד ועוד, ועל כל אלה, נוכל לדעת בוודאות רק לאחור, במבחן התוצאה, על כל זאת תפסוק רק היסטוריה.
ואף שנסיונינו נדמה שכלל אינו מתקדם, כפי שבמידה כנה כה יחלנו, וכל זאת רק מפאת תקלות קלות אך אף שאר סיבוכין, עדיין אפשר לקשור לו דעה, של גדולים, גם מבלי להחליט אם חולה המדינה או כליל של שפיות, כי אף אם ימצא שבריאה המדינה בנפשה עדיין גורמת היא במעשיה עוול, ו"עדיפה תמיד האנושיות על ההגיון" (ברטראנד ראסל).
