זה קורה לעיתים, בדרך כלל כשאתה רחוק מהבית, כשהחושים הפנימיים חסרים חדות - "קשיי אוריינטציה" - אתה עולה על הקו הלא נכון, והתחנה הקרובה לעיתים רחוקה מאוד מהיעד שאליו כיוונת, וכשהרכבת מתחילה לנסוע אתה מיד מבין שעתה, במקום להתקרב, אתה מתרחק, וכשתגיע תהיה לעיתים מרוחק כפליים - קודם יהיה עליך לחזור לתחנה שממנה יצאת, ורק אז להתחיל מחדש את הדרך ליעד המקורי - בקיצור לא נעים, אבל בסך הכול אם יש לך זמן לא קרה שום דבר נורא - תנועה במרחב זה זמן מצויין בשביל לחשוב מדויק - אבל אם אתה לחוץ בזמן אתה בברוך.
עכשיו, חלקם עומדים עדיין בתחנה, אך חלקם כבר "תפסו כיוון", והם כבר בתנועה אך לכיוון הלא נכון, אך באורח מוזר עדיין לא שמו לב לטעות שעשו, ומציאותם של דומים להם בסמיכות, גורמת להם להאמין שהם כלל לא טעו והם נעים בכיוון הנכון.
ואמנם זו בהחלט שאלה די קשה ומורכבת - לדעת מהו בכלל הכיוון הנכון - ויש הבדל די גדול בין טעות מקרית בבחירת רכבת בעיר זרה לבין טעות בבחירת כיוון בחיים - בדרך כלל מהראשונה מתאוששים די מהר ומהאחרונה לעיתים כבר אף פעם לא, ועוד משהו - אם ל"טעות הרכבת" בדרך כלל שמים לב די מהר - לעיתים קצת יותר לעיתים קצת פחות - בחירת הכיוון בחיים קצת יותר מסובכת וקשה, ופעמים רבות אף לא ימצא לו לאדם הכח והיושרה להודות בטעותו, או שהטעות "מתגלית" לו קצת מאוחר מדי - מה לעשות - "אלו החיים".
קודם כל יש להקדים ולהבהיר שאין בשימוש ב"עופר שלח" בכדי לכוון לעופר שלח הפרטי - עופר שלח העיתונאי לשעבר, פרשן הכדורסל, הפרשן הפוליטי, הפרשן הצבאי, כותב הספרים, עופר שלח האזרח (הישראלי), זה שמשתייך שנים רבות ל'אליטת בעלי הדעה' של חיינו (לפחות של חלקים מאיתנו שנאלצים כבר שנים לראות את דמותו, או לכל הפחות לשמוע את קולו עקב נטיית הספורט שבהם), מהבודדים שהביעו דעתם ברבים בכל עניין ועניין (שמצאו לנכון להתבטא בו), בעל כושר הביטוי הבלטי מבוטל, בעל הזכרון המופלא (בכל עניין ועניין שמעורר בו עניין) - בקיצור - קצרה היריעה מלתאר את עופר שלח ספציפי זה - אז לא - אין הכוונה לעופר שלח זה דווקא אלא לשלל "עופר שלח" - אלה שנמצאים עדיין בתחנה ואלה שתפסו כבר כיוון - שכפי הנדמה הולכים ומתרבים להם בעת האחרונה.
ומה משותף לכל "עופר שלח" אלו אם לא נסיון לשנות - לשדרג, לעלות עוד שלב, לפתוח עוד איזה דף - להיהפך באחת מפרשני מציאות ליוצריה - ומה בכך רע?.
והאמת שחייבים להודות שברוב "עופר שלח" לא ימצא כל רע - חלקם אף תמימים ויפים (יותר או פחות), אנשים ממש מן היישוב, מיישרים של מבט, סנובים רק במידה, ברובם כאלה שעשו כל מה שאפשרי לו לאדם ברמתם לעשותו (קצת יותר או פחות), והרי זה בסך הכל די טבעי, ודי אנושי - "עופר שלח" החליטו להמשיך הלאה, להמשיך במה שהתחילו בו כבר ממזמן - לנסות "באמת" להשפיע.
ו"עופר שלח" באמת רצו להשפיע - ואין בכך רע (יש כאלה, מסתבר, שלהם צורך ורצון להשפיע) - וחייבים כאן להודות שמהרבה בחינות חלקם אף הצליח כלל לא רע. התברגו, עשו דרכם במעלה משעול דעתנים, פרשו רשתם בתבונה (יותר או פחות), לכדו בה מדי פעם שלל עורכי עיתונים, עורך מגזין, עורכי אקטואליה יומיומית, עורכי ספורט, בעלי ערוץ זה או אחר, מוציאים של לאור (מסוג כזה או אחר), ושמם יצא למרחוק במחוזותינו, והם עלו ופרחו, חידדו דעתם ומקלדת, הרחיבו בו בזמן עוד קצת דעת (יותר או פחות), וכך יצאנו גם אנו ולא רק הם מכך נשכרים - התברכנו בפרשני מציאות שרואים ת'מציאות באופן בהיר, מתקדם (יותר או פחות), ואף יודעים פרק ב"איך מעבירים את המסר" - וכך אף כי המציאות היתה די מעיקה (ויש להודות, יותר ויותר), בעזרתם פרשנים הצלחנו להבין בהחלט מה קורה (אך לא תמיד למה) - איזה מזל.
אך אז להם התברר, שעל אף שיכולתם להבין, ופרשנות לתת, כה רבה, יכולתם להשפיע די בטלה - הרכבת ממשיכה כל העת להתקדם בכיוון ההפוך: הם, פרשנינו, אולי אמרו את האמת (כפי יכולתם, יותר או פחות), אך למצער כמעט אף אחד לא שמע, או ליתר דיוק, התייחס.
אז עכשיו, לבסוף, הם התעשתו, והחליטו שאם לא כך אז אחרת - אם להגיד את ה"אמת" לא עוזר (לא משפיע) - "נספר מעשיות ואחר-כך נראה".
ואולי בסך הכול לא היו אלו הם שטעו, אלא אנחנו, שלא שמנו לב, וחבל, כי עכשיו במקום "אמת" פרשנים נקבל רק סיפורים על מקל מציצה, כי "עופר שלח" כבר הבינו שבכדי להשפיע אסור לדבוק ולמכור שום אמת מלבד "אמת" שתקדם את יכולת ההשפעה שלך - ואת ה"אמת" שלך חייבים להסתיר היטב, או שאולי בכלל משהו אחר: פשוט ה"אמת" השתנתה, ו"עופר שלח" חושבים כבר שכיוון הרכבת בעצם, הכיוון ההפוך, הוא הנכון.
ומה איתנו - אנו מקבלים בתמורה ל"עופר שלח" פרשני מציאות אחרים, טובים יותר (או פחות), שאולי ישכנעו אותנו סוף סוף שכיוון זה רק עניין יחסי.
עכשיו, חלקם עומדים עדיין בתחנה, אך חלקם כבר "תפסו כיוון", והם כבר בתנועה אך לכיוון הלא נכון, אך באורח מוזר עדיין לא שמו לב לטעות שעשו, ומציאותם של דומים להם בסמיכות, גורמת להם להאמין שהם כלל לא טעו והם נעים בכיוון הנכון.
ואמנם זו בהחלט שאלה די קשה ומורכבת - לדעת מהו בכלל הכיוון הנכון - ויש הבדל די גדול בין טעות מקרית בבחירת רכבת בעיר זרה לבין טעות בבחירת כיוון בחיים - בדרך כלל מהראשונה מתאוששים די מהר ומהאחרונה לעיתים כבר אף פעם לא, ועוד משהו - אם ל"טעות הרכבת" בדרך כלל שמים לב די מהר - לעיתים קצת יותר לעיתים קצת פחות - בחירת הכיוון בחיים קצת יותר מסובכת וקשה, ופעמים רבות אף לא ימצא לו לאדם הכח והיושרה להודות בטעותו, או שהטעות "מתגלית" לו קצת מאוחר מדי - מה לעשות - "אלו החיים".
קודם כל יש להקדים ולהבהיר שאין בשימוש ב"עופר שלח" בכדי לכוון לעופר שלח הפרטי - עופר שלח העיתונאי לשעבר, פרשן הכדורסל, הפרשן הפוליטי, הפרשן הצבאי, כותב הספרים, עופר שלח האזרח (הישראלי), זה שמשתייך שנים רבות ל'אליטת בעלי הדעה' של חיינו (לפחות של חלקים מאיתנו שנאלצים כבר שנים לראות את דמותו, או לכל הפחות לשמוע את קולו עקב נטיית הספורט שבהם), מהבודדים שהביעו דעתם ברבים בכל עניין ועניין (שמצאו לנכון להתבטא בו), בעל כושר הביטוי הבלטי מבוטל, בעל הזכרון המופלא (בכל עניין ועניין שמעורר בו עניין) - בקיצור - קצרה היריעה מלתאר את עופר שלח ספציפי זה - אז לא - אין הכוונה לעופר שלח זה דווקא אלא לשלל "עופר שלח" - אלה שנמצאים עדיין בתחנה ואלה שתפסו כבר כיוון - שכפי הנדמה הולכים ומתרבים להם בעת האחרונה.
ומה משותף לכל "עופר שלח" אלו אם לא נסיון לשנות - לשדרג, לעלות עוד שלב, לפתוח עוד איזה דף - להיהפך באחת מפרשני מציאות ליוצריה - ומה בכך רע?.
והאמת שחייבים להודות שברוב "עופר שלח" לא ימצא כל רע - חלקם אף תמימים ויפים (יותר או פחות), אנשים ממש מן היישוב, מיישרים של מבט, סנובים רק במידה, ברובם כאלה שעשו כל מה שאפשרי לו לאדם ברמתם לעשותו (קצת יותר או פחות), והרי זה בסך הכל די טבעי, ודי אנושי - "עופר שלח" החליטו להמשיך הלאה, להמשיך במה שהתחילו בו כבר ממזמן - לנסות "באמת" להשפיע.
ו"עופר שלח" באמת רצו להשפיע - ואין בכך רע (יש כאלה, מסתבר, שלהם צורך ורצון להשפיע) - וחייבים כאן להודות שמהרבה בחינות חלקם אף הצליח כלל לא רע. התברגו, עשו דרכם במעלה משעול דעתנים, פרשו רשתם בתבונה (יותר או פחות), לכדו בה מדי פעם שלל עורכי עיתונים, עורך מגזין, עורכי אקטואליה יומיומית, עורכי ספורט, בעלי ערוץ זה או אחר, מוציאים של לאור (מסוג כזה או אחר), ושמם יצא למרחוק במחוזותינו, והם עלו ופרחו, חידדו דעתם ומקלדת, הרחיבו בו בזמן עוד קצת דעת (יותר או פחות), וכך יצאנו גם אנו ולא רק הם מכך נשכרים - התברכנו בפרשני מציאות שרואים ת'מציאות באופן בהיר, מתקדם (יותר או פחות), ואף יודעים פרק ב"איך מעבירים את המסר" - וכך אף כי המציאות היתה די מעיקה (ויש להודות, יותר ויותר), בעזרתם פרשנים הצלחנו להבין בהחלט מה קורה (אך לא תמיד למה) - איזה מזל.
אך אז להם התברר, שעל אף שיכולתם להבין, ופרשנות לתת, כה רבה, יכולתם להשפיע די בטלה - הרכבת ממשיכה כל העת להתקדם בכיוון ההפוך: הם, פרשנינו, אולי אמרו את האמת (כפי יכולתם, יותר או פחות), אך למצער כמעט אף אחד לא שמע, או ליתר דיוק, התייחס.
אז עכשיו, לבסוף, הם התעשתו, והחליטו שאם לא כך אז אחרת - אם להגיד את ה"אמת" לא עוזר (לא משפיע) - "נספר מעשיות ואחר-כך נראה".
ואולי בסך הכול לא היו אלו הם שטעו, אלא אנחנו, שלא שמנו לב, וחבל, כי עכשיו במקום "אמת" פרשנים נקבל רק סיפורים על מקל מציצה, כי "עופר שלח" כבר הבינו שבכדי להשפיע אסור לדבוק ולמכור שום אמת מלבד "אמת" שתקדם את יכולת ההשפעה שלך - ואת ה"אמת" שלך חייבים להסתיר היטב, או שאולי בכלל משהו אחר: פשוט ה"אמת" השתנתה, ו"עופר שלח" חושבים כבר שכיוון הרכבת בעצם, הכיוון ההפוך, הוא הנכון.
ומה איתנו - אנו מקבלים בתמורה ל"עופר שלח" פרשני מציאות אחרים, טובים יותר (או פחות), שאולי ישכנעו אותנו סוף סוף שכיוון זה רק עניין יחסי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה