נתניהו נושא באחריות מרובה, מה לעשות, כך זה עם אלו שלהם אפשרות להפעיל כח - ברצותם ישמידו וברצותם אף יבנו, אך לשאלה קצת אחרת, או קצת דומה - מה הם יודעים ומה הם עושים (עם הידע), או ליתר חידוד: האם ידיעתם עדיפה, לפחות ביחס לחוסר בידיעה שלנו, או אף, מה הם עושים עם ה"אמת", ולסיום - כמה "אמת" בכלל יש.
לפי הסברה המקובלת עדיפה ידיעה על אי ידיעה ("אי ידיעה" ו"ידיעה" לא ידרשו כאן להגדרה), אבל אם נמשיך עוד קצת עם "הסברה המקובלת": עדיפה ידיעה של שליט על ידיעת אזרחים, ולמה הכוונה - הכוונה היא עדיין לשימוש בכוח: למי ומה מותר (לדעת), וגם מה ולמי אסור (בכול תוקף!). אבל מה - איזו ידיעה יש לשליט ובמה היא שונה (או עדיפה)?.
השליט, בעל כוח, ומפזר שלל גלאים - עד השמים יגיע - אך אוסר ואוכף על אחרים פיזור שכזה, אף אם בסך הכול ב"גלאי קרקעי מיושן" מדובר (בצו צבאי ו/או מנהלתי או "חוקי" אחר הוא יורחק), ומתוך הצירוף של אסור ומותר הוא מסיק שלל מסקנות, שאותם הוא מכתיר כ"סודות מדינה", ועתה הוא טוען שבידו "עדיפות ידיעה" - אז האם זו אותה ידיעה שחוסר בה עושה ת'הבדל? - זה עדיין לא הכול. לשליט לא נגמר כך הכוח, ובידו לא רק עדיפות גלאים כי גם עדיפות הפצה: לווינים בשמים - קולטים ופולטים - וכך נסגר ונתחם איזור ההכרה - האזרח חסר גלאים וניזון בלעדית ממה שנברר כאסור על ידי השליט, הרי: "ידיעת אזרחים עלולה להוות סכנה!".
"כי קיומה של אמת היא אויבה של הפוליטיקה, והיא יכולה להתקיים רק בתנאי שהיא ניתנת לעיצוב על פי צרכי מנהיגים ונתינים", והאזרח הרי זקוק לאמת, "אמת מושיעה" - וכך מה שנשאר, לעיתים בדוחק של זמן, הוא לברור בזהירות בין אחת לאחרת (מגוון "אמיתות" אפשריות תמיד די גדול), אז איך בוררים בין אמת לשניה - במבחן של סבירות.
ומבחן של סבירות הוא בעצם "שלל הסקרים" - אומנם נעשה הוא (כנראה) על ידי חפים מדעות (הסוקרים), אך הפרשנות ניתנת על ידי בעלי דעות מוצקות בעניינים של כסף - "יותר הוא עדיף": אלו סוכנים של מדלת לדלת, וכאן הלוויין בהחלט עושה ת'הבדל.
אבל אם כך או אחרת על מה בכלל מדובר - לא יותר ממה שכבר בתחילה הוזכר - האפשרות להפעיל כוח.
אז כך: השליט אוהב/מאוהב בכוח (אפשרות הפעלה), ומוכן לכול (להכול), אך בכדי שאמצעי הפעלה ישארו בידיו הוא חייב את ה"אמת" - ותהיה זו "אמת" זו או "אמת" אחרת - למכור, אך בשביל מכירה הוא זקוק לדעת במה האזרח בכלל מעוניין - האם זה במקרה "שוקולד פרה", או בכלל "קפה" (מסוים), או שמא "אוטו יפאני" (מכונית לכל פועל), או שאולי עדיין "הדרת עם" (שוב, זה או אחר), או אולי שוב, פשוט: "מלחמה", או חלילה וחס "משא ומתן".
בקיצור מקוצר - המאוהב בכח (וגם זה שרוצה להשיגו) משתמש בבעלי ידע הרמאות בכדי להמשיך להפעיל כח ולשמור על האמת מפני הציבור.
לפי הסברה המקובלת עדיפה ידיעה על אי ידיעה ("אי ידיעה" ו"ידיעה" לא ידרשו כאן להגדרה), אבל אם נמשיך עוד קצת עם "הסברה המקובלת": עדיפה ידיעה של שליט על ידיעת אזרחים, ולמה הכוונה - הכוונה היא עדיין לשימוש בכוח: למי ומה מותר (לדעת), וגם מה ולמי אסור (בכול תוקף!). אבל מה - איזו ידיעה יש לשליט ובמה היא שונה (או עדיפה)?.
השליט, בעל כוח, ומפזר שלל גלאים - עד השמים יגיע - אך אוסר ואוכף על אחרים פיזור שכזה, אף אם בסך הכול ב"גלאי קרקעי מיושן" מדובר (בצו צבאי ו/או מנהלתי או "חוקי" אחר הוא יורחק), ומתוך הצירוף של אסור ומותר הוא מסיק שלל מסקנות, שאותם הוא מכתיר כ"סודות מדינה", ועתה הוא טוען שבידו "עדיפות ידיעה" - אז האם זו אותה ידיעה שחוסר בה עושה ת'הבדל? - זה עדיין לא הכול. לשליט לא נגמר כך הכוח, ובידו לא רק עדיפות גלאים כי גם עדיפות הפצה: לווינים בשמים - קולטים ופולטים - וכך נסגר ונתחם איזור ההכרה - האזרח חסר גלאים וניזון בלעדית ממה שנברר כאסור על ידי השליט, הרי: "ידיעת אזרחים עלולה להוות סכנה!".
"כי קיומה של אמת היא אויבה של הפוליטיקה, והיא יכולה להתקיים רק בתנאי שהיא ניתנת לעיצוב על פי צרכי מנהיגים ונתינים", והאזרח הרי זקוק לאמת, "אמת מושיעה" - וכך מה שנשאר, לעיתים בדוחק של זמן, הוא לברור בזהירות בין אחת לאחרת (מגוון "אמיתות" אפשריות תמיד די גדול), אז איך בוררים בין אמת לשניה - במבחן של סבירות.
ומבחן של סבירות הוא בעצם "שלל הסקרים" - אומנם נעשה הוא (כנראה) על ידי חפים מדעות (הסוקרים), אך הפרשנות ניתנת על ידי בעלי דעות מוצקות בעניינים של כסף - "יותר הוא עדיף": אלו סוכנים של מדלת לדלת, וכאן הלוויין בהחלט עושה ת'הבדל.
אבל אם כך או אחרת על מה בכלל מדובר - לא יותר ממה שכבר בתחילה הוזכר - האפשרות להפעיל כוח.
אז כך: השליט אוהב/מאוהב בכוח (אפשרות הפעלה), ומוכן לכול (להכול), אך בכדי שאמצעי הפעלה ישארו בידיו הוא חייב את ה"אמת" - ותהיה זו "אמת" זו או "אמת" אחרת - למכור, אך בשביל מכירה הוא זקוק לדעת במה האזרח בכלל מעוניין - האם זה במקרה "שוקולד פרה", או בכלל "קפה" (מסוים), או שמא "אוטו יפאני" (מכונית לכל פועל), או שאולי עדיין "הדרת עם" (שוב, זה או אחר), או אולי שוב, פשוט: "מלחמה", או חלילה וחס "משא ומתן".
בקיצור מקוצר - המאוהב בכח (וגם זה שרוצה להשיגו) משתמש בבעלי ידע הרמאות בכדי להמשיך להפעיל כח ולשמור על האמת מפני הציבור.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה